שמעו מה שיש להם לומר

למה הכוונה? ניגשתי לקלינאי התקשורת שלי וביקשתי ממנו עזרה. ביקשתי שיציל לי את הקריירה, את העתיד ואיתם את שמחת החיים שלי. הקלינאי לא התרגש מהמצב שתיארתי לו על אובדן הדרך והקריירה, והציג לי מספר עזרי שמיעה קטנטנים שהחזירו אותי למסלול. בן רגע חזרתי לשמוע. בשיחת אחד על אחד, בישיבות עם עשרות אנשים, את הסטודנטים בכיתה וגם ברחוב, בקולנוע, במסעדה ובטלפון. פשוט שמעתי שוב.

אעצור ואציין שאלו עזרים קטנים אבל לא בלתי נראים. את חלקם אני נושא על הצוואר. היה לי ברור שאם אני נעזר בהם אז כולם יראו וכולם יידעו שאני לא שומע טוב. זה לא הגיע ברגע, אבל הפנמתי מהר שבדיוק כפי שאדם אינו מתבייש במשקפי הראייה ובעזרי הראייה שלו, אין לי סיבה להתבייש בעזרי השמיעה שלי. הרי הם רק משפרים את איכות החיים שלי.

אז החלטתי ללכת עם העזרים בצורה פתוחה וגלויה, עניתי לשאלות הסקרנים, וכשאלה התביישו לשאול הצגתי בעצמי את הדברים – וזה רק גרם לי להרגיש אטרקטיבי יותר. מיוחד, כזה שנשמע כמו כולם, שומע כמו כולם בלי שום דבר להתבייש בו. להיפך – הצלחתי להביא את הסביבה להתגבר על מכשול ובכך הפכתי למנצח. לחזק, ולא ללקוי.

אני יכול להעיד בכנות כי איכות חיי השתנתה לחלוטין באמצעות העזרים וההתאמות הנחוצות. ידוע לי גם כפרופסור לפסיכולוגיה וגם מהיכרות אישית, כי לא מעט אנשים בעלי קושי שמיעה מהססים להשתמש במכשירי עזר, ובכך הם למעשה מאבדים הרבה מידע בסביבה. אני בכל מקום מסביר את משמעות הציוד שאני נושא עמי והקהל מיד משתף פעולה, עובדה שהופכת את התקשורת ליותר טובה עבורי. אני ממליץ לכל מי שקלינאי התקשורת מציע ציוד עזר לשקול את הפתרונות הנפלאים שיחזירו לו את השמיעה, את הביטחון וישפרו את איכות חייו. זכרו: אין לכם במה להתבייש.

הכותב הוא אבי שגיא שוורץ, פרופ’ לפסיכולוגיה ולהתפתחות הילד באוניברסיטת חיפה.