לפי ניתוחים סטטיסטיים, עד שנת 2050 יחיו בעולם מעל 150 מיליון איש הלוקים בדמנציה. נתון זה הביא חוקרים רבים בעולם להתגייס במטרה לבחון האם ישנו גורם שיכול להאט את קצב ההתדרדרות הקוגניטיבית, ולסייע לבני הגיל השלישי להפחית את הסיכון להגיע למצב זה.
דמנציה היא הפרעה הפוגעת בתפקודים קוגניטיביים גבוהים. היא עשויה לכלול אובדן זיכרון, קשיים בשליפת מילים והבנת דיבור ואף יכולה להתבטא בקשיים בביצוע מטלות שגרתיות וכן שינויים קיצוניים במצב הרוח.
אחד המחקרים הבולטים בתחום בשנים האחרונות, מצא כי ירידת שמיעה היא גורם הסיכון הגדול ביותר לדמנציה עליו ניתן להשפיע ללא תלות במיצב סוציו-אקונומי. חוקרים מציעים כי הפגיעה הפריפרית בשמיעה, משפיעה על העומס הקוגניטיבי ועל מבנה המוח, ומפחיתה את יכולת ההשתתפות בסיטואציות חברתיות המצריכות שילוב של יכולות חברתיות וקוגניטיביות רבות. (Wayn and Jhonsrude; Livingston et al., 2020).
מחקרי עבר מראים כי שכיחות ירידה בשמיעה בקרב בני 60 ומעלה הינה 65%, ולכן השפעותיה נחקרות רבות. ירידת שמיעה נמצאה בעבר כגורם בר-השיקום בעל ההשפעה הגדולה ביותר על דמנציה בקרב אנשים במדינות מפותחות ומתפתחות (Livingston, 2020). ישנן תיאוריות לפיהן ירידת השמיעה מפחיתה את איכות הצליל המועבר מהאוזן אל המוח, ויכולה להגביר את הסיכון לירידה קוגניטיבית והיווצרות דמנציה. מצב זה כולל הגברת העומס הקוגניטיבי, שינויים במבנה המוח, והפחתה בהשתתפות של האדם בסיטואציות חברתיות (Lin & Albert, 2014). חשוב מכך, כל אלה יכולים להשתפר הודות לשימוש במכשירי שמיעה, אך בפועל אחוז האנשים המשתמשים במכשירי שמיעה הינו נמוך (מתחת ל-10% מכלל האנשים עם ליקוי בשמיעה במדינות עם הכנסה נמוכה, ובין 20-30% במדינות עם הכנסה גבוהה).
The Aging and Cognitive Health Evaluation in Elders (ACHIEVE)
מחקר חשוב ובולט בעולם השמיעה והקוגניציה פרסם לאחרונה את ממצאיו. מטרת המחקר הייתה לבחון האם שיקום שמיעה מפחית את הירידה הקוגניטיבית החלה באופן טבעי בקרב קשישים בריאים עם ירידה בשמיעה. מחקר זה בחן לראשונה השפעה של תכנית התערבות (התאמת מכשירי שמיעה) על שינויים במדדים קוגניטיביים. זהו המחקר הראשון בו נבדקת תכנית התערבות, הבוחנת באופן מבוקר האם שיקום שמיעה יכול להפחית ירידה קוגנטיבית בקרב קשישים בריאים. מחקרים קודמים התייחסו בעיקר למידע תצפיתי (שלא כלל התערבות) ועקבו אחר מטופלים שניגשו למרפאות להתאים מכשירי שמיעה, ללא השוואה לתוכנית התערבות אחרת.
המענה לשאלת המחקר הנ”ל כלל יצירת תכנית התערבות בת 3 שנים, במהלכה נבחן אחת לחצי שנה תפקודם הקוגניטיבי של הנבדקים. בקרב נבדקים אלה לא אותרה ירידה קוגניטיבית כלל בתחילת המחקר. משתתפי המחקר חולקו באופן רנדומלי בין שתי תוכניות התערבות אפשריות.
במחקר נבדקו במשך 3 שנים 977 מבוגרים (older adults) בגילאי 70-84, שלא עברו שיקום שמיעה לפני כניסתם לתכנית. הנבדקים נדגמו בשני אופנים: 739 נבדקים ללא מחלות רקע שהתנדבו להשתתף במחקר ו-238 נבדקים שגויסו למחקר מתוך קבוצת תמיכה לשמירה על בריאות הלב. הנבדקים מהקבוצה השנייה הינם אנשים עם סיכון מוגבר להתפתחות מחלות לב. בשל כך, הם מהווים גם קבוצת סיכון מוגבר לירידה קוגניטיבית. אחת לחצי שנה במשך שלוש שנים הגיעו הנבדקים לבדיקה של יכולות חשיבה וזיכרון ומבחנים מנטאליים וגופניים.
490 מתוך הנבדקים עברו שיקום שמיעה. במהלך השנים נפגשו עם אודיולוג שאבחן את ירידת השמיעה והסביבות המאתגרות, והתאים מכשירי שמיעה ואביזרי עזר לפי הצורך. כמו כן, הם קיבלו ערכת הדרכה שבה עצות ואסטרטגיות להתמודדות עם הקשיים השמיעתיים.
487 הנבדקים שלא קיבלו מכשירי שמיעה, עברו סדרה של מפגשים בנושא חינוך לבריאות שהותאמו לפי הצרכים האישיים: שמירה על בריאות המפרקים, בדיקות סינון לגילוי סרטן וכד’.
כאמור, בתוך קבוצת המחקר נכללו קשישים בריאים, אך גם קבוצה של נבדקים עם סיכון מוגבר ללקות במחלות לב. עבור נבדקים שהגיעו מקבוצת התמיכה לשימור בריאות הלב- שיקום השמיעה האט את האובדן ביכולות חשיבה וזיכרון עד לשיעור של 48% לאורך 3 שנים. חשוב להזכיר, כי מלכתחילה אנשים עם סיכון למחלות לב נמצאים גם בסיכון גבוה יותר להופעה של דמנציה.
בקרב נבדקים בריאים, הירידה הקוגניטיבית במהלך שלוש השנים הייתה דומה בין נבדקים שעברו שיקום שמיעה לבין נבדקים שעברו את תכנית החינוך לבריאות.
אין ספק ששיקום שמיעה אינו תרופת פלא המונעת שינויים קוגניטיביים אפשריים בגיל השלישי. עם זאת, כלל הממצאים מציגים כי זו אפשרות לא מבוטלת להפחתת הסיכון למצבים של דמנציה. לצד ממצא חשוב זה, חשוב להזכיר כי היתרונות הרבים של שיקום שמיעה יכולים גם להפחית משמעותית נטייה לדיכאון, הפחתה בתחושת בדידות, וסיוע בשימור חיי חברה פעילים- שגם הם בעלי חשיבות עליונה בשמירה על איכות חיים והנאה מחיי היום-יום.
