דני בן השלוש הצטנן זו הפעם הרביעית מתחילת החורף. זמן קצר לאחר המקרה הרביעי החלה אמו לשים לב כי דני אינו שומע כל כך טוב. רופאת המשפחה שלחה אותו לרופא אף אוזן גרון שהפנה לבדיקת שמיעה, בה התגלתה ירידה בשמיעה. האם יש קשר בין צינון לירידה בשמיעה? כיצד נזהה את הליקוי ומה נכון לעשות?
כידוע, הצינון הוא המרכיב העיקרי של מחלות החורף. לעיתים, בנוסף לתסמינים המוכרים ניאלץ להתמודד גם עם ליקוי שמיעה הולכתי זמני שבא בעקבותיו. מהו אותו “ליקוי שמיעה הולכתי זמני”? כדי להבין זאת, עלינו להכיר ראשית את מבנה האוזן.
האוזן מורכבת משלושה חלקים: תעלת השמע החיצונית, האוזן התיכונה והאוזן הפנימית, בה נמצא איבר החישה שתפקידו לקלוט מידע חושי מהסביבה ולתרגם אותו למסר שיועבר למח.
ליקוי שמיעה
ליקוי שמיעה יכול להיות עצבי-תחושתי – פגיעה בעצב השמע או באיבר החישה , הולכתי – פגיעה בהולכה של הצליל דרך תעלת השמע החיצונית ו/או התיכונה, או מעורב – פגיעה הכוללת מרכיב עצבי-תחושתי ומרכיב הולכתי גם יחד.
חלל האוזן התיכונה, בו נמצאות עצמות השמע, צריך להיות מאוורר לגמרי. האוורור מתבצע באמצעות תעלת אאוסטכיוס (Eustachian tube) – המחברת בין האוזן התיכונה לבין הגרון. כאשר מצוננים, התפקוד שלה עלול להשתבש ואז הלחץ באוזן התיכונה, שאמור להיות זהה ללחץ האוויר החיצוני, משתנה. תת הלחץ בפני עצמו או נוזלים העשויים להצטבר בחלל האוזן התיכונה בעקבותיו–עלולים לגרום ליקוי שמיעה הולכתי זמני.
נוזלים המצטברים באוזן התיכונה עלולים ללחוץ על עור התוף (התוחם את האוזן התיכונה מצד אחד) ולגרום לכאב, ובמקרים קיצוניים – אף לנקב בעור התוף. כמו כן, עלול להיווצר זיהום שיגרום לדלקת.
במקרה של צינון המלווה בתחושת אטימות באוזניים וחשש לירידה בשמיעה, ובמיוחד אם יש כאב אוזניים, מומלץ להיבדק ע”י רופא אאג. במידת הצורך הרופא יפנה לבדיקת שמיעה. חשוב לציין שהצטברות נוזלים באוזן התיכונה אינה גורמת בהכרח לליקוי שמיעה.
אצל מבוגרים בדרך כלל המצב משתפר באופן ספונטני עם חלוף הצינון. אצל ילדים, מכיוון שתעלת האאוסטכיוס עדיין אינה מתפקדת באופן מיטבי, עלול מצב של תת לחץ או הצטברות נוזלים להימשך זמן רב ולגרום לליקוי שמיעה מתמשך, ולכן חשוב לעקוב ולטפל כראוי.
רותי שרון, קלינאית תקשורת, .M.A בשטיינר מכשירי שמיעה – סונובה ישראל
